מה טקסי בתה? על מנהגים קונפוציאניים

כבר המון זמן שאני רוצה לכתוב על המימד הטקסי של טקס התה, אבל קשה לבחור מאיזו נקודה להתחיל. אין ספק שהתרבות הסינית גדושה בטקסיוּת, שאיננה פוסחת על הפרקטיקות השונות להכנת תה; ומנגד, השימוש הגנרי בביטוי ״טקס תה סיני״ הוא לכל הפחות בעייתי, אם לא מטעה ממש. שכן, כפי שכבר כתבתי בפוסט קודם, הסיניוּת של טקס התה הסיני היא תוצר של מאבקים פוליטיים שנמשכים עד היום. לכן, כששואלים ׳מה טקסי בתה׳, אסור לרדד את השאלה לטקסיוּת סינית כללית, אלא צריך לבחון אותה לאור ההקשרים ההיסטוריים, התרבותיים והדתיים השונים שבמסגרתם מתבקש לייחס מימד טקסי להכנת תה.

לגבור על עצמך ולשוב אל כללי הטקסים [lǐ 禮], זה מימוש האנושיות [rén 仁]. מי שיוכל לגבור על עצמו ולשוב אל כללי הטקסים ליום אחד יהיה אנושי בעיני העולם כולו.¹

כלומר, האדם יכול להתגבר על עצמו ולבחור בטוב, על ידי כך שידבוק בכללי המוסר ובטקסים, או המנהגים, הנהוגים בחברתו.

מנהג (lǐ 禮)

ניתן לראות כי טקס התה, כשמבינים אותו כמנהג חברתי ללא קונוטציה ״דתית״ או אפילו רוחנית, מגלם בתוכו מימוש של ערך האנושיות בכל חמשת היחסים הקונפוציאניים. ראשית, כיבד הורים נחשב לַערך הגבוה ביותר במסורת הקונפוציאנית. בקשר לתה, בן שמגיש תה לאביו מביע בכך את הכבוד שהוא רוחש לו.

רביעית, הקשר בין זקן לצעיר דומה אמנם לקשר בין אב לבן, אך הוא אינו זהה לו; שכן הקשר זקן-צעיר מובן באופן רחב יותר כקשר בין אח בוגר לאח צעיר יותר, וככזה הוא אמנם היררכי אבל גם דו־כיווני: האח הצעיר מחויב לכבד את אחיו הבוגר ולשמוע לו, ואילו האח הבוגר מצידו מחויב לטפח את האח הצעיר ולגלות כלפיו אדיבות. בהקשר של תה, ניתן להסתכל על קהילת חובבי תה כסוג של ״משפחה״ במובן הרחב של המילה, שבה המשתתפים המנוסים יותר ״חונכים״ את המשתתפים החדשים ומטפחים אותם.⁴

חמישית, קשר בין ידידים הוא כנראה הקשר ההדדי ביותר מבין כולם. גם כאן נהוג לומר בסין, ״דרך תה מכירים חברים״, yǐchá huìyǒu 以茶会友. לעומת ״חברות של יין ובשר״, jiǔròu péngyou 酒肉朋友, אשר מתבססת על אינטרסים אישיים וניצול הזדמנויות, חברות של תה מגלמת בתוכה כבוד הדדי עמוק ונאמנות אמיתית אחד לשני.⁵

לסיכום אנו רואים, כי מנהג הגשת התה משמש בסין כפרקטיקה קונפוציאנית, דרכה מתכּוֹננים יחסיו השונים של האדם עם החברה שבה הוא חי. היחיד מוצא את מקומו בחברה, ותוך כדי כך גם מביא לידי ביטוי את האופי האישי שלו – שכן חלק ניכר מטקס התה הסיני מאפשר גמישות, יצירתיות והבעה עצמית. מה שמביא אותנו לשני מושגים קונפוציאניים חשובים נוספים, הכרוכים זה בזה: ״אדם המעלה״ ו״פיתוח עצמי״.

אדם המעלה (jūnzi 君子) ופיתוח עצמי (xiūshēn 修身)

כאמור, האידאל הקונפוציאני הוא ״אדם המעלה״ (jūnzi 君子): הוא האדם שמתעסק בפיתוח ה׳עצמי׳ שלו (xiūshēn 修身) על ידי עיסוקים תרבותיים (wén 文) מסוגים שונים.⁶ במהלך ההיסטוריה של התרבות הסינית, טקס התה היווה את אחד מהעיסוקים התרבותיים דרכם ביקש איש־הרוח הסיני להגיע לדרגתו של ״אדם המעלה״, ולזכות בשל כך לסטטוס חברתי. ברט הינסץ׳ כורך בספרו בין התפתחותה של תרבות התה בסין לבין מה שהוא מכנה ״המצאת האינדיבידואליזם״. לטענתו, המעבר הכאוטי בין שושלת טאנג לשושלת סונג גרם לשינויים רבים במבנה החברתי, שאפשרו מוביליוּת חברתית גבוהה יותר.⁷ עליית המוביליות החברתית גרמה לירידת קרנה של המורשת האריסטוקרטית: ״במקום פשוט להציג את המעמד הגבוה שלהם, אותו קיבלו בירושה, אנשי האליטה היו צריכים איכשהו להוכיח את עצמם כנעלִים. מסיבה זו, שתייני תה ממעמד גבוה העדיפו בהדרגתיות ללגום תה במקביל לעיסוקים תרבותיים נוספים, על מנת להציג את היוקרה שלהם.״⁸

שתייה של תה באופן ״יוקרתי״ (כלומר עם עידון תרבותי) על ידי המלומדים בתקופה זו, לא באה לידי ביטוי בהיצמדות לטקסים או לגינונים פורמליים, אלא בהתעמקות בפרטים וברכישת ידע אודות התה – ידע אשר, בין היתר, יבדיל את איש המעלה המלומד מאחרים. ״שתיין התה מוכרח היה גם להחזיק בידע נרחב אודות סוגי התה השונים, עד לרמת הפרטים הספציפיים אודות אופן גידולו ועיבודו של כל סוג תה… היכרות עם מקורו של התה העשירה את חווית שתיית התה״.⁹ במילים אחרות, שתייה מעודנת ומלומדת של תה כללה למדנוּת של ממש – לא בשונה ממנהגי שתיית התה כיום.

לגישה זו כלפי הפיתוח העצמי, דרך למידה שיטתית ומעמיקה, יש שורשים בפילוסופיה הניאו־קונפוציאנית בת התקופה. בתורת הגדול המיוחסת לקונפוציוס מתוארים ״שמונת הפרטים״, שהם שמונה מידות שהאדם רוכש בדרכו להיות ״אדם המעלה״. התהליך המתואר שם הוא הדרגתי, כך שכל שלב מוביל לשלב הבא (אף כי יש המפרשים שלא מדובר בתהליך הדרגתי, אלא ניתן לדלג בין ״השלבים״ השונים):

מתוך ראיית כל דבר בגדרו [wùgé 物格], יבוא האדם לידי דרישת החכמה עד תום [zhīzhì 知至];
מתוך דרישת החכמה עד תום, יבוא לידי השלמת כוונותיו [yìchéng 意诚];
מתוך השלמת הכוונות, יבוא לידי הכשרת לבו [xīnzhèng 心正];
מתוך הכשרת הלב, יבוא לידי פיתוח עצמו¹⁰ [xiūshēn 修身];
מתוך תיקון עצמו, יבוא לידי הסדרת ביתו [jiāqí 家齐];
מתוך הסדרת הבית, יבוא לידי כינון סדר במדינתו [guózhì 国治];
ומתוך כינון סדר במדינה, ישרור שלום בכל העולם [tiānxiàpíng 天下平].¹¹

אנחנו רואים שהדרך לפיתוח ה׳עצמי׳ היא עבודה פנימית שמתחילה מלימוד שיטתי: חקירה של ההגדרות של הדברים, של המהות שלהם, על מנת להשיג חוכמה. החוכמה משפרת את הכנוּת העצמית של האדם בינו לבין עצמו (״השלמת הכוונות״,¹² מה שמוביל לשלווה פנימית (״הכשרת הלב״).¹³ רק לאחר מכן יכול האדם להתקדם לשלבים הבאים, בהם הוא מיישם את מה שלמד כדי לשפר את העולם החיצוני שלו, עד כדי השכנת שלום בעולם כולו. הפילוסוף הניאו־קונפוציאני ג׳וּ ש׳י (Zhu Xi 朱熹) מפרש את השורות הללו כך:

הרוצה להרחיב את חכמתו עד תום, ידבק בדברים עצמם, וכך ירד לעומק העקרונות [lǐ 理] הטמונים בכל הדברים בעולם. … לכן בתחילת הוראת ׳תורת הגדול׳, חשוב להביא את הלומד, בהתייחסו לכל הדברים שבעולם, שירד ביתר שאת לעומקם של הדברים על סמך העקרונות שכבר השיג תחילה בחיפושו אחר תכלית הדברים.¹⁴

אם מיישמים מחשבה זו על טקס התה: תכליתו של התה להיות טעים למי ששותה אותו (המארח והאורח), ולשם כך קיימות שיטות טובות יותר או פחות. אך המתרגל אינו מסתפק בתכלית הדברים, אלא חוקר אודות העקרונות באמצעותם ניתן להכין את התה הטעים ביותר, וכך לממש את התכלית. אולם לשם כך לא מספיק ללמוד על תה בלבד, אלא יש ״לרדת לעומק העקרונות הטמונים בכל הדברים בעולם״. מאסטר התה יחזיק בידע גם אודות המים הראויים להכנת תה, הכלים האופטימליים, השיטה הטובה ביותר להרתחת המים וכו׳. הוא אף יהיה אדם מלומד שמכיר שירה ופילוסופיה, מנוסה באמנויות כמו קליגרפיה ואמנויות לחימה, אדם רוחני שמתרגל השקטה והתבוננות, ומעל לכל – אדם מוסרי ששומר על כבוד ואנושיות.

סיכום, ומבט לכיוון דאואיזם

ראינו אם כן כיצד טקס התה מהווה, ראשית כל, מנהג או טקס חברתי (lǐ 禮) דרכו מכוֹנן היחיד את היחסים שלו עם אחרים. שנית, על ידי למידת התחום והגעה לרמה של ״עידון תרבותי״ (wén 文), מפתח היחיד את עצמו (xiūshēn 修身) במטרה להתקרב לאידאל של ״אדם המעלה״ (jūnzi 君子), וכך לא רק לזכות במעמד חברתי גבוה אלא גם להיעשות אדם ראוי יותר, כלומר אנושי ומוסרי יותר (rén 仁). כלפי פנים, תרגול של טקס תה יכול להיות תרגול רוחני (工夫) של ממש – בעוד שכלפי חוץ הוא לכל הפחות תרגול של שיטה (功夫) שמקדישה תשומת לב מיוחדת לפרטים הקטנים, מה שמייחד אותה משיטות אחרות, יומיומיות יותר, ומקנה לה את האופי הטקסי שלה.

בהמשך המסורת הניאו־קונפוציאנית הגיעו הוגים שהושפעו יותר ויותר מרעיונות דאואיסטיים – באופן שאינו מפתיע, בהתחשב בכך שכפי שכבר ציינתי בתחילת המאמר, שלוש התורות בסין שלובות זו בזו. אחד מההוגים הללו הוא וואנג יאנגמינג (Wang Yangming 王陽明), שהִפחית בחשיבות ההיצמדות לפרוטוקולים המוסריים מתוך הבנה שבתוך כל אחד מאיתנו מצוי ״מצפוּן פנימי״ (liánzhī 良知) שיכול לכוון את דרכנו בעולם. לאחריו, פאן פינגגה (Pan Pingge 潘平格) הוסיף וטען שהשלב האחרון בהתפתחות העצמית של האדם הוא השלב, שבו כבר אינו זקוק לפרוטוקולים כלל וכלל, אלא המעשים האתיים שלו נובעים ממנו ללא מאמץ, באופן ספונטני ובלי שיצטרך לחשוב על כך. רעיון זה מכונה ״השיטה חסרת־השיטה״ (wú gōngfū zhī gōngfū 無工夫之工夫),¹⁷ והוא מהדהד רעיונות דאואיסטיים כמו ״מעשה שבאין־עשייה״ (wéiwúwéi 為無為). לפיכך, זוהי נקודה טובה לעצור בה את הדיון בקונפוציאניזם ולעבור לדון בדאואיזם – בפוסט הבא.

הערות

1. מאמרות קונפוציוס, יב:1. ↩︎
2. מנג־דזה, ה:4. ↩︎
3. מתוך הבלוג של ho yum tea, ״קיסרי התה של סין״. ↩︎
4. d’Abbs, P. 2017. Art as Everyday Practice: A Study of Gongfu Tea in Chaoshan, China. Master of Arts Thesis, University of New England, NSW, p. 15. ↩︎
5. Ibid, p. 3. ↩︎
6. מאמרות קונפוציוס, יב:24. ↩︎
7. Hinsch, Bret. The Rise of Tea Culture in China: The Invention of the Individual. Rowman & Littlefield, 2016; p. 10. בתרגום חופשי. ↩︎
8. Ibid, p. 47. ↩︎
9. Ibid, p. 51. ↩︎
10. תורגם במקור ״תיקון עצמו״, אבל אני הלכתי בדרכן של גליה פת־שמיר וענבל פיאמנטה שמיר, ר׳ עיון 71 בנושא ׳חיים׳, עמ׳ 43. ↩︎
11. תורת הגדול, שורות 23-29. ↩︎
12. ״׳השלמת הכוונות׳, פירושו שלא יוליך אדם עצמו שולל״ – שם, פרק 6. ↩︎
13. שם, פרק 7. ↩︎
14. שם, פרק 5, שורות 96-105. ↩︎
15. Tsai Yizhe (蔡奕哲), "Gongfu & Wuyi Cliff Tea", in: Global Tea Hut, Tea & Tao Magazine, December 2020: "Gongfu Tea: Exploring Tradition", pp. 20-27. ↩︎
16. Wang, Chih-Hung (王智弘). (2016). Indigenous view of Confucius culture-inclusive profession ethics: From the Duality Model of Helping Professional Ethics to Confucius way of ethical self–cultivation (含攝儒家功夫論的本土專業倫理觀： 從助人倫理雙元模型談儒家的倫理自我修為之道). ↩︎
17. Wang, C. Chen, Lisheng 陳立勝, From “Self-Cultivation” to Its “Methods”—Manifestation and Turn of the Confucian Theory of “Inner Sageliness” 從 “修身” 到 “工夫” — 儒家 “內聖學” 的開顯與轉折. Dao 21, 627–631 (2022). ↩︎